פסק-דין בתיק ס"ע 47603-10-10

1.         ראשיתו של ההליך, בתביעה שהגיש התובע בה עתר לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

התובע הועסק על ידי הנתבעת משנת 1975. בשנים האחרונות לעבודתו שהה בפנסיית נכות ממבטחים, עד להודעת התפטרות שמסר לנתבעת בחודש אפריל 2010.

2.         בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הכספים הופקדו עבור התובע בקרן הפנסיה מבטחים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ושוחררו זה מכבר.

3.         בישיבת קד"מ מיום 27/2/12 נמסרו לב"כ התובע מכתב שחרור למנורה, טופס 161, מכתב שחרור לקרן השתלמות כנרת, מכתב אישור על תקופת עבודה, מכתב שחרור לחברת הפניקס.

            כמו כן, ניתנה לתובע ארכה להודיע, לאחר קבלת המסמכים הנ"ל, מה הם רכיבי התביעה.

4.         בישיבת קד"מ מיום 14/6/12 טענה ב"כ התובע כי הנתבעת לא עמדה בתנאים לתחולת סעיף 14 לחוק, שכן לא הפרישה את שיעור ההפרשה המלא הנדרש.

            כן הודיעה שהתובע עומד על התביעה לפיצויי הלנה.

5.         ביום 19/6/12 התקבלה הודעת התובע בדבר רכיבי התביעה.

            הנתבעת הגישה תגובה מטעמה.

6.         בישיבת 29/11/12 הודיעו הצדדים על הסכמה לפיה אין מחלוקת לגבי העובדות ונותרו שתי שאלות להכרעה, כדלקמן:

"א.      בשאלת פיצויי הלנה.

ב.         שאלת זכאות התובע להפרש פיצויי פיטורים בגין רכיבים  ששולמו לו מידי חודש, ואילו לטענתו, על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בגינם.

מדובר ברכיבים: תוספת 1/4%, עידוד גלובלי (25% ו- 5%), החזקת טלפון, שווי רכב צמוד.

7.         בעקבות ההסכמה, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

8.         לאחר עיון בכל החומר שבתיק ובסיכומים, נדון להלן בסוגיות השנויות במחלוקת.

9.         אלה העובדות העולות מכתבי הטענות:

א.        התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 1/10/75.

ב.         עד שנת 1993 הועסק במחלקת הרכב.

ג.         בסוף שנת 1993, זומן התובע לועדה רפואית של חברת מבטחים. לאחר מכן רופא תעסוקתי קבע שחל שיפור במצבו ולכן חזר לעבודה בחודש ספטמבר 1994, בתפקיד עוזר אב בית.